זכויות אדם הן ל כ ו ל ם!
חובתה של ממשלה דמוקרטית ליישם אותן

כאן: 30 הסעיפים מהכרזת זכויות האדם האוניברסלית

הואיל והכרה בכבוד הטבעי והזכויות השוות והבלתי ניתנות להפרה של כל בני משפחת האדם הוא יסוד החופש, הצדק והשלום בעולם;

הואיל והזלזול בזכויות האדם וביזויין הביאו למעשים פראיים שזעזעו קשות את מצפונה של האנושות; ומשום שהשאיפה העליונה של כל אדם היא לחיות בעולם שבו ייהנו כל יצורי אנוש מחופש הביטוי וחופש האמונה ומן החירות, ומהעדר פחד ומחסור;


לפיכך מציגה העצרת באוזני כל באי העולם את ההכרזה הזו בדבר זכויות האדם כתקן משותף לכל העמים והאומות. כדי שכל יחיד וכל גוף חברתי ישווה תמיד לנגד עיניו וישאף לטפח באמצעות לימוד וחינוך יחס של כבוד אל הזכויות ואל החירויות הללו, ולהבטיח באמצעים הדרגתיים, לאומיים ובינלאומיים, שההכרה בעקרונות אלה וההקפדה עליהם תהא כללית ויעילה – גם בקרב תושבי המדינות החברות וגם בקרב העמים אשר בארצות שיפוטם.

סעיף 1
כל בני אדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. כולם חוננו בתבונה ובמצפון, לפיכך חובה עליהם לנהוג איש ברעהו ברוח של אחווה.

סעיף 2
(1) כל אדם זכאי לזכויות ולחירויות שנקבעו בהכרזה זו ללא אפליה כלשהי מטעמי גזע, צבע, מין, לשון, דת, דעה פוליטית או דעה בבעיות אחרות, בגלל מוצא לאומי או חברתי, קניין, לידה או מעמד אחר.
(2) גדולה מזו, לא יופלה אדם על פי מעמדה המדיני, על פי סמכותה או על פי מעמדה הבינלאומי של המדינה או הארץ שאליה הוא שייך. בין שהארץ היא עצמאית, ובין שהיא נתונה לנאמנות, בין שהיא נטולת שלטון עצמי ובין שריבונותה מוגבלת כל הגבלה אחרת.

סעיף 3
כל אדם יש לו הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי.

סעיף 4
לא יהיה אדם עבד או משועבד עבדות וסחר עבדים ייאסרו לכל צורותיהם.

סעיף 5
לא יהיה אדם נתון לעינויים, ולא ליחס או לעונש אכזריים, בלתי אנושיים או משפילים.

סעיף 6
כל אדם זכאי להיות מוכר בכל מקום כאישיות בפני החוק.

סעיף 7
הכל שווים לפני החוק וזכאים ללא אפליה להגנה שווה של החוק. הכל זכאים להגנה שווה מפני כל אפליה המפירה את מצוות ההכרזה הזאת ומפני כל הסתה לאפליה כזו.

סעיף 8
כל אחד זכאי לתקנה יעילה מטעם בתי הדין הלאומיים המוסמכים נגד מעשים המפירים את זכויות היסוד שניתנו לו על פי החוקה והחוקים.

סעיף 9
לא ייאסר אדם, לא ייעצר ולא יוגלה באופן שרירותי.

סעיף 10
כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין בלתי תלוי וללא משוא פנים בשעה שבאים לקבוע זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו.

סעיף 11
(1) אדם שנאשם בעבירה פלילית חזקתו שהוא זכאי, עד שלא הוכחה אשמתו כחוק במשפט פומבי שבו ניתנו לו כל הערובות הדרושות להגנתו.
(2) לא יורשע אדם בעבירה פלילית על מעשה או הזנחה שלא נחשבו בשעתם לעבירה פלילית לפי החוק הלאומי או הבינלאומי. לא יוטל עונש חמור מהעונש שהיה נוהג בזמן שעבר את העבירה הפלילית.

סעיף 12
לא יהא אדם נתון להתערבות שרירותית בחייו הפרטיים, במשפחתו, במעונו, בחליפת מכתבים שלו ולא לפגיעה בכבודו או בשמו הטוב. כל אדם זכאי להגנת החוק בפני התערבות או פגיעה באלה.

סעיף 13
(1) כל אדם זכאי לחופש תנועה ומגורים בתוך כל מדינה.
(2) כל אדם זכאי לעזוב כל ארץ, לרבות ארצו ולחזור אל ארצו.

סעיף 14
(1) כל אדם זכאי לבקש ולמצוא בארצות אחרות מקלט מרדיפות.
(2) אין להסתמך על זכות זו במקרה של האשמה פלילית שמקורה האמיתי במעשי פשע לא מדיניים או במעשים שהם בניגוד למטרותיהן ולעקרונותיהן של האומות המאוחדות.

סעיף 15
(1) כל אדם זכאי לאזרחות.
(2) לא תישלל מאדם אזרחותו דרך שרירות ולא תקופח דרך שרירות זכותו להחליף את אזרחותו.

סעיף 16
(1) כל איש ואישה שהגיעו לפרקם רשאים לבוא בברית הנישואין ולהקים משפחה, ללא כל הגבלה מטעמי גזע, אזרחות או דת. הם זכאים לזכויות שוות במעשה הנישואין בתקופת הנישואין ובשעת ביטולם.
(2) נישואין יערכו רק מתוך הסכמה חופשית ומלאה של בני הזוג המיועדים.
(3) המשפחה היא היחידה הטבעית והבסיסית של החברה וזכאית להגנה של החברה והמדינה.

סעיף 17
(1) כל אדם זכאי להיות בעל קניין, בין לבדו ובין יחד עם אחרים.
(2) לא יישלל מאדם קניינו דרך שרירות.

סעיף 18
כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו – לבדו או בציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה, נוהג, פולחן ושמירת מצוות.

סעיף 19
כל אדם זכאי לחירות הדעה והביטוי, לרבות החירות להחזיק בדעות ללא כל הפרעה, ולבקש ידיעות ודעות, ולקבלן ולמסרן בכל הדרכים וללא סייגי גבולות.

סעיף 20
(1) כל אדם זכאי לחירות ההתאספות וההתאגדות בדרכי שלום.
(2) לא יכפו על אדם השתייכות לאגודה.

סעיף 21
(1) כל אדם זכאי להשתתף בהנהלת ארצו, בין השתתפות ישירה ובין דרך הנציגות שנבחרה בבחירות חופשיות.
(2) כל אדם זכאי לשוויון בכניסה לשירות במנגנון של ארצו.
(3) רצון העם הוא היסוד לסמכותה של הממשלה. העם יביע את רצונו בבחירות כשרות הנשנות לעתים מזומנות, לפי זכות בחירה כללית ושווה ובהצבעה חשאית, או לפי סדר של בחירה חופשית כיוצא בזה.

סעיף 22
כל אדם, כחבר החברה, זכאי לביטחון סוציאלי וזכאי לתבוע שהזכויות הכלליות הסוציאליות והתרבותיות, שהן חיוניות לכבודו כאדם ולהתפתחות החופשית של אישיותו, יובטחו במאמץ לאומי ובשיתוף פעולה בינלאומי בהתאם לארגונה ולאוצרותיה של המדינה.

סעיף 23
(1) כל אדם זכאי לעבודה, לבחירה חופשית של עבודתו, לתנאי עבודה צודקים והוגנים והגנה מפני האבטלה.
(2) כל אדם, ללא כל אפליה, זכאי לשכר שווה בעד עבודה שווה.
(3) כל עובד זכאי לשכר צודק והוגן, אשר יבטיח לו ולבני ביתו קיום ראוי לכבוד האדם שיושלם, אם יהיה צורך בכך, על ידי אמצעים אחרים של הגנה סוציאלית.
(4) כל אדם זכאי לאגד אגודות מקצועיות ולהצטרף לאגודות כדי להגן על ענייניו.

סעיף 24
כל אדם זכאי למנוחה ולפנאי, ובכלל זה הגבלת שעות העבודה במידה המתקבלת על הדעת וחופשה בשכר לעתים מזומנות.

סעיף 25
(1) כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה לבריאותם ולרווחתם שלו ושל בני ביתו, לרבות מזון, לבוש, שיכון, טיפול רפואי, שירותים סוציאליים כדרוש וזכות לביטחון במקרה של אבטלה, מחלה, אי כושר לעבודה, אילמון, זיקנה או מחסור אחר בנסיבות שאינן תלויות בו.
(2) אימהות וילדות זכאיות לטיפול מיוחד ולסיוע. כל הילדים, בין שנולדו בנישואין או שלא בנישואין, ייהנו במידה שווה מהגנה סוציאלית.

סעיף 26
(1) כל אדם זכאי לחינוך. החינוך יינתן חינם, לפחות בשלבים הראשוניים והיסודיים. החינוך בשלב הראשון הוא חובה. החינוך הטכני והמקצועי יהיה מצוי לכל, והחינוך הגבוה יהיה פתוח לכל במידה שווה ועל יסוד הכשרון.
(2) החינוך יכוון לפיתוחה המלא של האישיות ולטיפוח יחס כבוד לזכויות האדם ולחירויות היסודיות החינוך יטפח הבנה, סובלנות וידידות בין כל העמים והקיבוצים הדתיים והגזעיים, ויסייע למאמץ של האומות המאוחדות לקיים את השלום.
(3) להורים זכות בכורה לבחור את דרך החינוך לילדיהם.

סעיף 27
(1) כל אדם זכאי להשתתף תוך חירות בחייו התרבותיים של הציבור, ליהנות מהאמנויות ולהיות שותף בהתקדמות המדע ובברכתו.
(2) כל אדם זכאי להגנת האינטרסים המוסריים והחומריים הכרוכים בכל יצירה מדעית, ספרותית, או אמנותית שהיא פרי רוחו.

סעיף 28
כל אדם זכאי למשטר סוציאלי ובינלאומי, שבו אפשר יהיה לקיים במלואן את הזכויות והחירויות אשר נקבעו בהכרזה זו.

סעיף 29
(1) כל אדם יש לו חובות כלפי הכלל, כי רק בתוך הכלל נתונה לו האפשרות להתפתחות החופשית המלאה של אישיותו.
(2) לא יוגבל אדם בזכויותיו ובחירותיו, פרט לאותן הגבלות שנקבעו בחוק על מנת להבטיח את ההכרה בזכויות ובחירויות של הזולת ואת יחס הכבוד אליהן, וכן את מילוי הדרישות הצודקות של המוסר, של הסדר הציבורי ושל טובת הכלל בתוך החברה הדמוקרטית.
(3) לעולם לא ישתמשו בזכויות ובחירויות אלה בניגוד למטרותיהן ולעקרונותיהן של האומות המאוחדות.

סעיף 30
דבר בהכרזה זו לא יתפרש כאילו הוא בא להקנות למדינה, לציבור או ליחיד זכות כלשהי לעסוק בפעולה או לבצע מעשה שתכליתם לקפח כל זכות או חירות מן הזכויות והחירויות הקבועות בהכרזה זו.

קרא עוד...

מחסוםווטש מגנה את דברי ח”כ בצלאל סמוטריץ:
“ארגוני זכויות אדם – איום קיומי”

ב-10 בדצמבר 1948 אימצה האסיפה הכללית של האומות המאוחדות את
ה”הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם”.
זכויות האדם הן פועל יוצא של התפיסה שכל בני האדם נולדו שווים, ולכל אחד מהם הזכות “לחיים, לחירות ולשאיפה לאושר”.
בהצהרת האו”ם פורטו עקרונות אלה לשורה של 30 סעיפים המפורטים בדף זה..

הפרות זכויות אדם הבולטות ביותר בגדה: האיסור לנוע בחופשיות ממקום למקום ומניעת מים info-icon מהפלסטינים

מדינת ישראל מונעת מהפלסטינים זכויות אדם בסיסיות!

הבדלים בזכויות אדם בסיסיות: מתנחלים ישראלים לעומת פלסטינים בגדה
תמונה ללא תיאור
מי אחראי על שמירת זכויות האדם בעולם ובישראל

מבחינה פורמלית – האחריות מוטלת על בתי מחוקקים ועל בתי משפט לאומיים ובינלאומיים, מוסדות או”ם וכו’. אולם המציאות היא שלכל סוגי התקשורת יש תפקיד מכריע בשמירה על זכויות אדם באמצעות חשיפת עוולות לציבור הרחב ומעקב אחר הטיפול בהן.

מקורות התיעוד והדיווח מן השטח עצמו הם לרוב אנשים פרטיים או ארגוני החברה האזרחית (התלויים לרוב בפעילות מתנדבים). אלה מעבירים מידע לרשויות האזרחיות ולתקשורת על האירועים והתהליכים שנצפו בהם פגיעות חמורות בזכויות האדם.

מחסום ווטש הוא אחד הארגונים האזרחיים המתעד ומדווח בעקביות מ-2001 על מצב זכויות האדם של הפלסטינים בגדה המערבית הכבושה בניסיון למנוע הפרות של זכויות אלה בכל תחומי החיים, ובמיוחד בזכות הבסיסית לחופש תנועה החיונית למימוש רוב זכויות האדם.

מלחמה וכיבוש - אמנות בינלאומיות

  • אמנות האג 1899 ו-1907

מכילות את הניסוחים הרשמיים הראשונים של דינים ומנהגים של מלחמה ביבשה ובים. הן נערכו כדי להגדיר במדויק את חוקי המלחמה בשאיפה לרכך במידת האפשר את פגעיהן וחומרתן. בתחום ההתנהלות הצבאית, ההוראות נועדו לשמש כללי התנהגות לצדדים הלוחמים ביחסיהם ההדדיים וביחסים בינם לבין התושבים. ישראל חתמה על אמנת האג 1907 ב-14 באוגוסט 1978.

  • אמנת ז’נבה – 1949

עוסקת בזכויות האדם ב”מצב לוחמתי”, מודגשת חובתו של הכובש לדאוג לזכויות האדם הבסיסיות של האוכלוסייה הנכבשת ולאפשר קיום אורח חיים שגרתי. מפורטים בה: הזכות לחיים; הזכות לחופש התנועה; הזכות לפרנסה; הזכות לדיור; הזכות לקניין; הזכות להליך הוגן; הזכות לטיפול רפואי; הזכות לתכנון סביבתי; איסור על ענישה קולקטיבית; איסור על גירוש תושבים אל מחוץ לשטח הכבוש; איסור על יישוב אזרחים של המדינה הכובשת בשטח הכבוש בכפייה; איסור הפעלת לחץ לשיתוף פעולה עם הכוחות הכובשים.

האמנה נחשבת לחלק מהמשפט הבינלאומי ההסכמי, אך ממשלות ישראל גרסו מאז ומתמיד כי אין היא חלה על פעולותיה בשטחים, שכן ישראל אינה מתייחסת לשטחים ככבושים. עם זאת, ישראל הצהירה כי היא מקבלת על עצמה את “ההוראות ההומניטריות” שבאמנה. והפקידה את חתימתה ב-6 ביולי 1951, אך לא פעלה לעגן אותה בחוקים או לתקף אותה בפסקי דין של בית המשפט העליון.

  • אמנת רומא מ-1998

הגדירה רצח עם, פשעים נגד האנושות ופשעי מלחמה והאיצה את הקמתו של בית דין בינלאומי לטיפול בפושעים המואשמים באחד מפשעים אלה. גם על אמנה זו חתמה ישראל, אך לא אישררה אותה, ולכן אינה מהווה צד בבית הדין הבינלאומי הפועל בהאג מאז 2002.

ב-5 בפברואר 2021 בית הדין קבע בית הדין הבינלאומי בהאג, כי הרשות הפלסטינית היא חברה על פי אמנת רומא, ובשל כך הוא רשאי לדון בעתירות שעניינן התרחש בשטחי יהודה, שומרון ועזה ומזרח ירושלים. ההחלטה מסירה את החסמים המשפטיים שעמדו עד כה בפני בית הדין לחקור סוגיות שהתרחשו בשטחים אלה.

מקאמים - בתי תפילה ומקומות פולחן עממיים חסומים לפלסטינים בגדה המערבית

הסיפור של אתרי המורשת הפלסטיניים
בגדה המערבית

לתרומה