שתפו:
מאפיינים שונים לאזורים שונים - שלטון צבאי אחד
המציאות: שלי- שלי וגם שלך - שלי. האשמת הקורבן - שפת הכיבוש
בשנת 1995, בהסכם טאבה, סוכם כי הגדה המערבית תחולק לשלושה אזורי שליטה C B A. גודלם ומעמדם האזרחי והביטחוני הוגדרו כבסיס להמשך, אולם הם התקבעו עם הפסקת המשא ומתן המדיני.
לעומת זאת, התיאום הביטחוני עם הרשות הפלסטינית נמשך והיה גורם ממתן ומונע טרור.
- שטח A משתרע על כ-18% משטח הגדה וכולל את כל הערים הפלסטיניות המרכזיות. מתגוררת בו רוב אוכלוסיית הגדה, והוא נמצא בשליטה אזרחית וביטחונית פלסטינית.ש
יחד עם זאת, יש לצה”ל אפשרות להיכנס לשטחי A כשהצורך הביטחוני דורש זאת, וכן יש למדינת ישראל שליטה מוחלטת על אספקת המים לשטחי A (ולגדה כולה). - שטח B מהווה כ-22% משטחי הגדה וכולל אזורים כפריים גדולים כקטנים. ביישובים הפלסטינים בשטח B (מובלעות בתוך שטח C), יש לרשות הפלסטינית שליטה אזרחית והיא יכולה להעניק אישורי בנייה.
- שטח C כ 60% משטח הגדה ומכיל בתוכו את 169 המובלעות של שטחי A ו-B. שטח זה נמצא בשליטה אזרחית וביטחונית ישראלית מלאה.
על פי הסכמי אוסלו וטאבה, השליטה בחלקים גדולים של שטח C היתה אמורה לעבור בהדרגה ובהסכמה בתוך חמש שנים מחתימת ההסכם, לידי הפלסטינים.
בשטח זה נמצאים היישובים הפלסטיניים על אדמותיהם. לצידם וביניהם הוקמו התנחלויות ומאחזים, בחלקם הגדול על אדמות בבעלות פלסטינית. מאז ההסכם הצבא מוציא צווים והורס כל מבנה פלסטיני שנבנה בשטח C.
“האשמת הקורבן” היא מהלך שהתקבע בקרב הצבא: כאשר פלסטיני מתלונן על אלימות מתנחלים, נציגי המשטר שמגיעים לשטח לוקחים את הקרבן או הקרבנות למעצר , לא תמידידוע לאן, ובד”כ משחררים ללא האשמה כלשהי.
המהלך מרתיע פלסטינים מלהתלונן.
שטח C הפך עם השנים לממלכתם של המתנחלים האלימים.
להמשך קריאה...
לפיד: "סכנה ממשית שהשנה יקבעו גופי או"ם - ישראל מפעילה שלטון אפרטהייד...".
חלק ניכר מהמאבק של משרד החוץ ב-2022 יהיה נגד הצגתה של ישראל כמדינת אפרטהייד בארגונים כמו בית הדין הבינלאומי הפלילי בהאג, ועדות חקירה של האו”ם (דוגמת הוועדה לאירועי שומר החומות), ועדת האו”ם למניעת אפליה על רקע גזעי ובית הדין הבינלאומי לצדק.YNET/ איתמר אייכנר, 3.1.2022
אילו לא היה שלטון אפרטהייד – לא היתה סכנה שגופי האו”ם יקבעו שישראל מפעילה שלטון אפרטהייד, או שמדינות יציגו את ישראל כמדינת אפרטהייד
להמשך קריאה...
מאפיינים של השליטה בשטח C שבגדה
עיקר פעילותנו מתמקדת בצפיה בשטחי C ובמובלעות הכפרים הפלסטינים שבתוכו, וה”איים” של שטחי B שמוקפים בשטח C. שם הולך וגובר הסיכסוך שכולו איבה ושנאה בין הפלסטינים מחד ולצבא ולמתנחלים מאידך, אותו צבא שתפקידו לשמור על איכות החיים של האוכלוסיה המקומית על פי הדין הבין לאומי.
אנו צופות ומתעדות את הנעשה במחסומים ובכפרים הפלסטיניים במרכז הגדה, בקהילות הרועים בבקעת הירדן, במחסומים ובכפרים בדרום הר חברון, ביישובים הפלסטינים בשטחי B ברחבי הגדה, ובערים החצויות כמו חברון וירושלים רבתי.
גזל אדמות ההתנחלויות והמאחזים (“חוקיים” ובלתי חוקיים) נבנו, בניגוד לחוק הבינלאומי, על אדמות שנכבשו ב-1967. האמצעי המרכזי לתפיסתם הוא הכרזה על קרקעות כאדמות מדינה. אמצעי השתלטות עקיפים אחרים היו ועודם תפיסה לצרכים צבאיים, הכרזה על קרקע כרכוש נטוש והפקעת קרקע לצורכי ציבור. גזל האדמות נמשך עד היום באמצעות הכרזה על שטחים פלסטינים כשטחי אש ואף גירוש חקלאים ורועים מאדמותיהם. המתנחלים, שתנועתם חופשית לגמרי ברוב שטח הגדה, עושים גם הם הכול כדי למנוע גישה לאדמות החקלאיות בשטחים פלסטיניים שהם מייעדים להרחבת ההתנחלויות.
הסרטון מציג - אזורי השליטה שהונצחו מהסכם אוסלו
חייהם של רוב הפלסטינים בשטחי B ו-C תלויים בישראל ובהתנחלויות
לפלסטינים לא ניתן לנוע בחופשיות ממקום למקום, הם אינם יכולים לבנות בתים ותשתיות אזרחיות, ואינם מורשים לפתח את כלכלתם בשטח C.
בשטח C חיים כ-240 אלף פלסטינים (על פי אומדן “במקום” נכון ל-2020). מדינת ישראל שולטת בשטח זה באמצעות המינהל האזרחי 
והצבא. האיסורים וההגבלות שמוטלים על הפלסטינים בשטח C, אינם מוטלים על המתנחלים, לדוגמה:
הגבלות בנייה ופיתוח בשטח C היתרי בנייה לפלסטינים מאושרים רק על ידי המינהל האזרחי. רק כ-1% בלבד מכלל הבקשות נענות בחיוב! כל בקשת היתר לבניית בית פרטי או הרחבתו, מחסן, פרגולה, מרפסת, שירותים, כיתת לימוד, התקנת צינור מים
, תמרור וכיוצא באלה ל – לא נענים. כל מה שהוקם ללא אישור נהרס מייד על ידי המינהל.
אף כי בשטחי C נכללים רוב אוצרות הטבע שבגדה המערבית, 99% מהם הינם מחוץ לתחום כשמדובר ביוזמות תשתיות ופיתוח פלסטיניות. המשמעות היא שאין אפשרות לזוגות צעירים לבנות את ביתם או אפילו או קומה נוספת בשטח הפרטי של המשפחה; לא ניתן לפתח עסקים קטנים וגדולים; לא ניתן להקים מפעלים, לא ניתן לקדם יוזמות אזרחיות לרווחת התושבים.
שטחיהכפרים, גם אלה המוגדרים כשטח B, אך תמיד מוקפים בשטחי C, מוגבלים בגבולות שנקבעו בידי ועדות תכנון אשר לפלסטינים אין שום ייצוג בהן. כך נוצרו מובלעות של יישובים פלסטיניים צפופים, שאדמותיהם החקלאיות ועתודות הקרקע לבנייה סופחו לשטח C, ולכן אי אפשר לפתח אותן. שטח C חונק למעשה כל סיכוי להתפתחות היישובים הפלסטינים בגדה והדבר משפיע לרעה על כל תושבי הגדה והכלכלה הפלסטינית.
בניגוד לפלסטינים – תושבי ההתנחלויות משופעים בתקציבים נדיבים מהמדינה ומארגונים, שמטרתם המוצהרת לנכס/לספח את כל שטחי הגדה ללא התחשבות בזכויות הפלסטינים. כמעט ואין להם מגבלה על תכנונים והקמת תעשייה וחקלאות בשטח C כראות עיניהם.
זה תורם לביטחון מדינת ישראל?
הגבלות תנועה 169 גושים ויישובים פלסטינים מוקפים בשטחי C. כך נוצרה הפרדה בין כפרים פלסטינים לבין ערי המחוז שלהם בשטח A, ובין כפרים פלסטינים לבין אזורים אחרים בגדה. התנועה ממקום למקום מחייבת מעבר בשטח C, שבכבישים הראשיים בו הכניסה לתושבים הפלסטינים מוגבלת. כולל במעבר בשטחים המקיפים את ההתנחלויות, המוגדרים כ”שטח ביטחוני מיוחד”.
במהלך עשרות השנים מאז נכבשה הגדה במלחת ששת הימים ב 1967, הוצבו כ-500 מחסומים וחסימות בתוככי הגדה. יש כל מיני מחסומים – עמדות צבא, מחסומי זרוע, בטונדות, סוללות עפר ותעלות. כל אלה הם מחסומים בתוך הגדה בין כפר לכפר, בין כפר לדרך ראשית, בין כפר לעיר ואין הם תורמים דבר לביטחון מדינת ישראל. הם לא מונעים כניסת מחבלים לישראל או מונעים העברת אמצעי חבלה. תרומתם העיקרית לאי-ביטחון מדינת ישראל היא בליבוי שנאה ויצר נקמה במי שמממרים את חיי בכל תחומי החיים בכל רחבי הגדה. וכל מערך המחסומים אינו אלא פארסה מתמשכת לאור מאות פרצות בגדר ההפרדה מצפונה ועד דרומה, שבהן מתנהל ביום ובלילה מעבר חופשי לגמרי של הפלסטינים – מהגדה לישראל ובחזרה.
מחסור במים זו בעיה חמורה והרסנית רק של התושבים הפלסטינים בגדה, והיא נובעת אך ורק ממדיניות מכוונת של ישראל: למנוע מים מתושבי השטחים הכבושים.
חברת המים הלאומית מקורות היא בעלת השליטה הרשמית על עתודות המים בשטחים הפלסטיניים הכבושים. מאז 1982, מקורות מספקת למתנחלים 80% מהקצאת המים באזור ההר ומרכז הגדה, ורק 20% לאוכלוסייה הפלסטינית (במחיר גבוה פי 1.4). .בבקעת הירדן, כמות המים המוקצים לתושבים הפלסטינים שואפת ל-0, אף כי גם כאן הם רוב גורף מהאוכלוסייה.
אך כאן לא נגמר הסיפור. כפרים רבים בשטחי C בכל הגדה אינם מחוברים, או מחוברים חלקית, לרשת המים. כל צינור מותקן, או באר לאגירת מי גשמים, נהרסים בידי המינהל האזרחי והצבא פעם אחר פעם. וכך נאלצים התושבים, בעיקר בבקעת הירדן ובהר חברון, לקנות מים יקרים ולהוביל אותם בדרכים משובשות, כדי לעקוף חסימות ואזורים שהכניסה אליהם אסורה. כתוצאה מכך הם חיים במחסור מתמיד של מים לשתייה לבישול ולרחצה, לחקלאות ולהשקיית העדרים. יכולתם להתפרנס נפגעת והעוני והסבל מתעצמים.
ומנגד – התנחלויות ירוקות עד, שופעות מים ממטרות הפועלות גם בצוהרי יום, עם בריכות שחייה מרהיבות ודשאים וגינות מטופחים.
Photo: דפנה בנאי
הריסות מאגר מים בשטח C בקעת הירדן, 26.8.19
Photo: רחל אפק
שטח B/C, כניסה חסומה בעזון 17.4.2019
מגבלות עבודה ופרנסה ללא היתרי בנייה, ללא פיתוח תעשייתי ואזרחי , כשהם מקובעים בהגבלות תנועה בין המובלעות הפלסטיניות, ואחרי שאיבדו את החזקה או נותקו למעשה משטחים חקלאיים רבים ששימשו לפרנסתם – נותרו לפלסטינים המתגוררים בשטח C, או במובלעות הקטנות של שטח B הכלואות בתוכו, אפשרויות מצומצמות לעבודה ולפרנסה בשטחיהם. לקבל היתרי עבודה בישראל קשה מאוד עקב הבירוקרטיה הקשוחה של משטר ההיתרים ומשטר מניעות הכניסה שמנהיגה מדינת ישראל.
כל אלה הותירו פלסטינים רבים ללא פרנסה, ללא קניין, ללא פיתוח אזרחי וללא אופק. מה נותר פתוח יחסית בפניהם? עבודה בהתנחלויות. ואכן, מתוך כלל התושבים שמתגוררים בו, כ-30,000 פלסטינים (עפ”י נתוני המינהל האזרחי ) מועסקים בבנייה ובתחזוק של ההתנחלויות. האישור שהם מקבלים אינו תקף לעבודה בשטח ישראל.
יחסי פלסטינים-מתנחלים במהלך שנות הכיבוש, ככל שהתרבו ההתנחלויות והמאחזים, הלכה וגברה התופעה של התעמרות השכנים החדשים – המתנחלים – בשכניהם הפלסטיניים. הן מתבטאות בסגירת דרכים, בפגיעה בגוף, בכריתת עצי זית ושריפתם, מניעת מסיק זיתים, בהתנכלות לרועי צאן וגירושם משדות המרעה שלהם, בהתפרעויות בכפרים הפלסטינים, במניעת שימוש בבארות המים וכיוצא בזה.